למה אתה צריך לשמור על קשר תמידי עם "המעגל-הפנימי" שלך, דווקא ברגעים של חוסר וודאות או משבר מסביב?

זה לא המרחק שיש בינך לבינם, וזה גם לא כמות האנשים שאתה מסוגל להגיע אליהם ביום. זה הקשר שלך עם אותם אנשים, אל אותו "מעגל-פנימי" כמו שאני קורא לזה, שאתה יוצר סביבך או אל אדם ספציפי שם בקצה.

אחד הדברים שכמעט כל מומחה (בכל תחום שתחשוב עליו) אומר אותו, שהסוד האמיתי הוא: רמת התקשורת שלך באותו מקום. בין אם זה התקשורת שלך בתחום המקצועי או העסקי שלך עם אנשים שעובדים איתך, תחתיך או מעליך, ובין אם זה התקשורת הבינאישית שלך במערכות יחסים אישיות בחיים שלך, ועוד.

כמעט כל "מערכת-יחסים" כזו או אחרת, מכל סוג – קמה ונופלת על "הסוד" הזה – מהי רמת התקשורת שקיימת באותו מקום ממש. דווקא ברגעי משבר, ברגעים בהם נדמה ששום דבר לא הולך כמו שציפית ורצית אותו – ברגעים כאלו שהנטייה הטבעית של אנשים זה להתכנס בתוך עצמם, ואני אומר דווקא אז אפילו עוד יותר מהותי להיות בתקשורת כל הזמן עם "קהל-היעד" שלך, אותו מעגל פנימי שלך.

"וקהל-יעד" – יכול להיות גם אדם אחד, גבר או אישה שם בקצה כן. אין משמעות לכמות האנשים במקרה הזה. להמשיך ולתת את "הערך" שלך אל אותם אנשים, להמשיך לתת להם ממך את מה שהם מצפים לקבל אותו ממך, בין אם זה הידע שלך בתחום המקצועי או העסקי שלך, ובין אם זה "מי שאתה", התכונות והערכים באותו מקום ברמה הבינאישית שלך.

"ערך" גבוה שאתה נותן אותו, אבל החשיבות הגדולה נמצאת בתדירות שאתה נותן את "הערך" הזה שלך.

תדירות הזו, לתת ממך בצורה רציפה ועקבית ולאורך זמן - היא מה שיוצר את התחושה על הצד השני - את אותה תחושה של אמון גבוה. ובמסגרת התקשורת הזו, בתוך המסגרת בה אתה נותן ערך אליהם, אם המצב הוא לא-קל, אם המצב לא פשוט ובמיוחד אם המצב קשה – לא להתעלם מהמצב, לא להמשיך כאילו כלום לא קורה – אלא כן להתייחס אליו.

כמו שתיארנו בהתחלה פה, הנטייה של הרבה אנשים (אני מודה זה כולל גם את עצמי בעניין הזה)... הנטייה של הרבה מאיתנו במצבים של משבר כזה או אחר – זה דווקא להתכנס פנימה אל תך עצמינו, לחכות, לא לפעול, לא לתקשר כל כך עד שהתקופה הזו תעבור אולי, עד שדברים יחזרו אל מסלולם.

וזה נכון, התקופה הקשה אכן תעבור, אבל אלו שנמצאים בתקשורת בינאישית גבוהה עם "קהל-היעד" שלהם, עם אותו "מעגל-פנימי", עם אותו אדם שם בקצה – וממש נמצאים בקשר יומיומי אפילו, נמצאים בתקשורת טובה למרות המצב – הם אלו שיצליחו בסופו של דבר לשמור על אותו "מעגל-פנימי", לשמור על אותה "מערכת-יחסים" וימשיכו הלאה, אפילו במצב יותר טוב למרות התקופה הלא-טובה שעברו אותה, ממש ככה (אלו שלא יצליחו – כלל הנראה לא ישרדו את "מערכת היחסים" הזו וימשיכו הלאה בלעדיה).

אז לך היום ועשה משהו כדי להיות בקשר, כדי להיות בתקשורת טובה עם אותם אנשים – אם זה בתחום הבינאישי וזה אדם אחד שם, אם זה תחום מקצועי או עסקי ויש לך "מעגל-פנימי" שכזה של חמישה אנשים, עשרה, מאה או אלף... כמות האנשים בכלל לא חשובה, זה רמת התקשורת שלך עם אותם אנשים - היא זו שעושה את ההבדל, בכל תחום אני אומר לך את זה.

אותה תקשורת, אותו פלאו-אפ ועיקרון ההמשכיות כמו שזה נקרא בתחום ההשפעה, ודיברנו באחד הפוסטים הקודמים כאן בהרחבה עליו, להמשיך ולתת מעצמך את אותו הערך – להמשיך ולא להפסיק בגלל שאולי המצב עכשיו פחות טוב, הוא זה שיוצר את תחושת האמון שהולכת ונבנית בגלל אותה תקשורת טובה.

אז לך היום ותיזום אתה את התקשורת שם, השיחה, ההודעה, המפגש פנים אל מול פנים, הקלטה של הקול שלך, סרטון וידיאו ממך אליהם, כתוב להם אימייל, כתוב להם פוסט קצר (או ארוך :-) ) זה הערך שאתה נותן להם ברגעים מסויימים, במיוחד בתקופות פחות טובות (ולמי אין תקופות פחות טובות בחיים שלו, לא ככה?), זו ההקשבה שלך שאתה נותן ומקבל מהם, זו ההבנה שלך את המצב, זה הרצון הכן ואמיתי שלך באמת לעזור להם.