כגודל הציפייה..כך גודל האכזבה..

האם ציפיות (שלא מתממשות לנו), מתפקדות כמו "מנגנון-הרס" פנימי-מנטלי - ומה הפיתרון לזה?

כולנו חווים אכזבות בחיים ממשהו.

כן, גם אלו שנראה ונדמה לנו מבחוץ שהכול טוב להם בחיים,

הרוב אולי לא משתפים בתסכולים ובאכזבות שלהם, אבל הם

שם.

אבל מהי אותה תחושת תסכול או אכזבה כזו או אחרת? בדרך כלל

אכזבה נוצרת במצב בו יש לנו ציפייה מסויימת, אנחנו מצפים שמשהו

מסוים יקרה לנו, מצפים שמישהו מסוים יתנהג אלינו אולי בצורה מסויימת

– ולמרות הציפייה הזו, ואולי יותר נכון בגללה, התוצאות שאנחנו מקבלים

באותו מקום הפוכות או לא קיימות כמו שרצינו.

ציפייה או ציפיות שלא מתממשות לנו, נקרא לזה ככה – יוצרות לנו

את התחושה הזו.

עכשיו, אני מודה שזה קורה לי לא "פעם ב..." אלא – פעם ביום או

לפעמים אפילו כמה פעמים ביום (ככל הנראה).

עכשיו במקרים מאוד גבוהים ודיי קיצוניים, אדם שרמת הציפייה שלו

במקום מסוים היא גבוהה מאוד, זאת אומרת הוא בנה ובנה לעצמו ציפייה

מבפנים של משהו שהוא נורא רוצה אותו – ככל שרמת הציפייה שם גבוהה

(והיא כמובן לא מתממשת לו – כי זה טבעם של ציפיות – שהם לא מתממשות

לנו :-)).. אז מה שקורה הוא..

האכזבה שלו באותו מקום היא תהיה גבוהה בהתאם לאותה רמת ציפייה

שהוא בנה לעצמו מבפנים (הרבה פעמים "בנה" בצורה לא-מודעת ותת-

הכרתית לעצמו) – וכמובן כמו שתיארנו, זה לא התממש לו, או בכלל לא

תאם את מה שהוא ציפה לו כל כך.

ואכזבה ותסכול ברמה כל כך גבוהה כזו, עלולות גם ליצור עבורו רגע

של משבר, נקרא לזה נקודת שבר.

בפוסט נפרד נדבר על נקודות שבר, רגע של משבר - ומה אפשר

לעשות איתם.

אז מה הפתרון? אתם אולי שואלים בשלב הזה. אז שלי הוא זה: ברגע

שאתם מתחילים להרגיש תסכול או אכזבה שמתחילה לעלות בכם.

תעצרו רגע..

בצורה מודעת מאוד, כי כמו שתיארנו לפני רגע "הציפיות" האלו

שאנחנו בונים לנו מבפנים הם תהליך תת-הכרתי ולא מודע בכלל,

ולכן בצורה מודעת מאוד אני צריך לעצור ואז להחליף את "הציפייה

שלי שמשהו יקרה" – לאמונה פנימית-עצמית נקרא לזה, שזה יקרה

– ויותר נכון לומר "שאני יכול ומסוגל לגרום שזה אכן יקרה לי".

עכשיו, אתם אולי שואלים מה ההבדל? מה ההבדל בין אמונה

פנימית, שאני מאמין שאני יכול לגרום או להשפיע כדי שמשהו

יקרה לי, לבין ציפייה לאותו משהו?

אמונה פנימית-עצמית כמו שזה קרוי בתחום שלי, בגדול זוהי תחושה

של וודאות. ככל שרמת הוודאות, התחושה הזו היא חזקה אצלך בקשר

למשהו מסוים אפשר לומר שרמת האמונה-הפנימית שלך לאותו משהו

- גבוהה גם כן.

דבר חשוב לא פחות, ציפייה היא לרוב משהו חיצוני, אני מצפה

שהסביבה שלי תתנהג אליי בצורה מסויימת: ההורים, החברים, הבוס

בעבודה, הלקוחות שלי או בת הזוג שלי – אני מצפה. אני בונה ובונה

ציפיות באותם מקומות - וכשזה לא קורה ולא מתרחש לי, הציפיות

לא מתממשות לי – אז עולה אותה תחושה שתיארנו בהתחלה של

הפוסט פה.

הציפייה היא כמעט תמיד סוג של השלכה על משהו או מישהו אחר,

האמונה הפנימית שאנחנו מחליפים בה, היא משהו אחר לחלוטין. היא

להסתכל על עצמי פנימה, בתוכי – ולהביא את אותה תחושה של וודאות

מבפנים, שאני יכול או מסוגל להשפיע שם..כדי לגרום שזה אכן יקרה לי

מה שאני רוצה אותו.

אלו שני עולמות שונים לחלוטין, זה הבדל של שמיים וארץ. וזה יתבטא

דבר ראשון בתחושה שלך כשדברים לא קורים לך כמו שרצית בדיוק, או

אפילו קורים הפוך ממה שרצית בכלל.

ואז אחרי שהחלפנו בצורה מודעת מאוד את אותן הציפיות, שלרוב מתפקדות

כסוג של מנגנון "הרס-פנימי" מסוים בחיים שלנו, והחלפנו את זה עם תחושה

של וודאות, עם אותה אמונה או אמונות פנימיות "שאני עצמי הולך להשפיע

במקום מסוים כדי לגרום שזה אכן יקרה ויתרחש לי כמו שאני רוצה".

ואז מגיע משהו חשוב נוסף ואיתו נסיים להיום: והוא הסבלנות שלך.

סבלנות זה אומר לקבל את המצב, להכיל את זה. שדברים גדולים או

טובים בחיים דורשים מאיתנו זמן. לתת לעצמינו את הזמן, את הקצב

שיש לכל אחד ואחת מאיתנו להתקדם.

סבלנות זה אומר לחיות "טוב" או בסדר גמור - גם אם זה שלא הולך

לך (עדיין), גם אם זה שייקח אולי זמן עד שתגיע לשם.

ועכשיו כרגיל תורכם: איך, את או אתה, מתמודדים עם תחושות כמו

תסכול ואכזבה בחיים שלכם?

מוזמנים לרשום לי כאן באזור התגובות של העמוד הזה..

#אכזבה #אכזבות #ציפייה #ציפיות #תסכול #משבר #משברים